החלטה בתיק ב"ש 10195/07

1.    לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום הכולל חמישה אישומים והמייחס למשיב חמש עבירות בסחר של סם מסוכן שנעברו בין התאריכים 15/7/07 - 3/9/07 (ת.פ. 4274/07). בכל אחד מהאישומים מדובר במכירת סם מסוג חשיש לשוטר ליאור ויצמן. התמורה הכוללת שקיבל המשיב עבור מכירת הסמים, על-פי כתב האישום, עומדת על סכום של 33,700 ש"ח. במיוחד יצוין האישום החמישי, המתייחס לעסקת סם במשקל נטו של 1,345 גרם תמורת סך של 24,000 ש"ח.

2.      עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בית משפט השלום (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) החליט ביום 20/09/07 לעצור את המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 7158/07). בית המשפט ציין, כי מדובר באדם שעסק בסחר בסמים, מכר סמים באופן קבוע לסוכן, באחד המקרים ליד בית ספר הומה תלמידים, והכל תמורת סכומי כסף גבוהים. בית המשפט הגיע למסקנה, כי אין מדובר במעידה חד פעמית או במכירה אקראית וכי מחומר הראיות עולה שהמשיב עודד את הסוכן לרכוש כמויות סם גדולות יותר. עוד נקבע, כי המשיב "מעורה היטב בעולם המסחר בסמים".

3.      על ההחלטה הנ"ל הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (ב"ש 10027/07). בהחלטה מיום 20/05/07 החליט כב' השופט י' ענבר, מבלי שתהיה בכך הבעת עמדה באשר להחלטה הראויה בסופו של דבר, כי לא היה מקום לשלול על הסף את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעים חמורים פחות, ולשם כך היה על בית המשפט להורות על קבלת תסקיר מעצר. כב' השופט ענבר ציין, כי מדובר ב"מקרה גבולי", כאשר מצד אחד מדובר בכמויות בלתי מבוטלות של סם, במספר גדול של עסקאות ובהיקף כספי גבוה יחסית, אך מצד שני אין מדובר בסם מסוכן מסוג הירואין והמשיב הוא בחור צעיר כבן 24 שנים שאין לו הרשעות קודמות בעבירות סמים והרשעתו הקודמת היחידה הינה מלפני כתשע שנים (בעבירות אלימות והחזקת סכין).

כב' השופט ענבר הורה על הגשת תסקיר מעצר והחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שישלים את הדיון בבקשת המעצר בהתחשב גם בעמדת שירות המבחן.

4.      בתסקיר המעצר מיום 31/10/07 המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדרך של "מעצר בית מלא" בבית הגברת סול וזאנה במושב עלי. הערבה המוצעת היא אם חברו של המשיב ונמצאה ראויה על-ידי שירות המבחן לפקח על המשיב. שירות המבחן ציין, כי המשיב יהיה בפיקוח מעצרים לתקופה של כחצי שנה ובמהלך התקופה יצא לבדיקות רפואיות כדי לקדם השתלבותו במסגרת "מרכז יום" לטיפול בבעיות סמים.

שירות המבחן פירט בתסקיר המעצר את הרקע האישי והמשפחתי של המשיב, אשר עלה עם משפחתו מאיראן בהיותו כבן ארבע שנים. האב עלה רק לפני כשנתיים והוא מוכר כאסיר ציון. מהתסקיר עולה כי המשיב משתמש בעצמו בסם. שירות המבחן לא התרשם שקיימים אצל המשיב דפוסי אישיות עבריינים וסבר, כי המשיב מוכן לטיפול משמעותי ומקיף.

5.      בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 05/11/07, לאחר קבלת התסקיר, החליט בית המשפט כי: "לאור החלטת בית המשפט המחוזי ולאור האמור בתסקיר והמלצתו" יש להורות על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית הגברת וזאנה וקבע גם ערבויות כספיות אחדות. על כך הוגש הערר.

6.     בטיעוניו ציין בא כוח העוררת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי משמעות החלטת בית המשפט המחוזי בב"ש 10027/07 היתה כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר היה ושירות המבחן ימליץ על כך. עוד ציין בא כוח העוררת את ההיקף הכספי של עבירות הסחר המיוחסות למשיב ואת כמויות הסם בהן סחר, והביע ספק באשר ליכולתה של הגברת וזאנה לפקח בצורה הולמת על המשיב. 

7.     בא כוח המשיב ביקש שבית המשפט יתן משקל מלא להמלצות שירות המבחן, שהוא הגורם המקצועי האמון על בחינת חלופת המעצר. לדברי עורך-דין אוחנה, אין מקום להטיל ספק במסקנותיו של שירות המבחן בכל הנוגע לעניינים המקצועיים שנבחנו על ידו, כגון אישיותו של המשיב, מוכנותו להשתלב בהליך שיקום ומידת התאמתה של הערבה לפקח על המשיב. הסניגור הדגיש את רצונו של המשיב להשתקם, את העובדה שמדובר בצעיר שאין לו עבר פלילי משמעותי ואת חובת בית המשפט למנוע ככל שניתן פגיעה בחירותו של המשיב בדרך של קביעת חלופת מעצר, אם תמצא חלופה הולמת.

8.      תחילה יאמר, כי למקרא החלטתו של כב' השופט ענבר לא יכול להיות ספק, כי אין בהחלטה זו משום קביעת עמדה באשר לדרך בה ראוי לנהוג במקרה ששירות המבחן ימליץ לשחרר את המשיב בתנאים. כל שנאמר בהחלטה הוא, שבמקרה דנן מן הראוי היה להורות על קבלת תסקיר על מנת שניתן יהיה לשקול את האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר כשמלוא הנתונים מצויים לנגד עיניו של בית המשפט וכי לא היה נכון לשלול על הסף את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעים חמורים פחות.

מההחלטה נשוא הערר דנן עולה, כי בית המשפט סבר, שלנוכח החלטת כב' השופט ענבר ולנוכח ההמלצה החיובית של שירות המבחן, אין עוד צורך לשקול את השאלה האם מן הראוי להורות על מעצר בפועל או שניתן לשחרר את המשיב לחלופה. במצב זה לא כוללת ההחלטה נשוא הערר דנן דיון בשאלה כיצד יש לאזן בין השיקולים שפורטו בהחלטה מיום 20/9/07, לבין הנתונים הכלולים בתסקיר והמלצת השירות; דיון שאמור היה להיות כלול בה בהמשך לקבלת התסקיר והשלמת טיעוני הצדדים. בית המשפט גם לא דן בשאלה האם בכוח החלופה המוצעת להבטיח מפני מסוכנותו של המשיב.

9.     במקרה דנן מדובר בחמש עסקאות בסם, מדובר בכמויות ממשיות של סם ובסכומי כסף ניכרים שקיבל המשיב עבור מכירת הסם. כפי שציין בית משפט השלום בהחלטתו מיום 20/09/07, מתקבל  הרושם שאין מדובר במעידה חד פעמית ובמכירה אקראית, אלא במי שעסק בדרך קבע במכירת סם.

מאידך גיסא, לפנינו בחור צעיר, שאין לו עבר פלילי מכביד ועברו אף אינו רלבנטי לסוגיה הנדונה, המגלה נכונות ורצון להיגמל ולהשתקם וששירות המבחן מצא כי קיימת לגביו חלופת מעצר הולמת שתבטיח מפני מסוכנותו ואף תקדם את הליך שיקומו.

עיון בפסיקת בית המשפט העליון מעלה, כי היו מקרים בהם בית המשפט מצא לנכון לאשר שחרור לחלופה ראויה גם כאשר היה מדובר בסחר בסם במספר הזדמנויות ואף כאשר היה מדובר בהדחת קטין לסם (בש"פ 3619/06 פיינר נ' מדינת ישראל).

עם זאת, ככלל, העמדה היא, כי עבירות סחר בסמים, לרבות בסמים המכונים "קלים", מחייבות בדרך כלל מעצר בפועל (בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל, והאסמכתאות המפורטות שם). גם במקרים שחומרתם נופלת מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, בהם היה מדובר באדם צעיר ללא עבר, אישר בית המשפט העליון החלטה על מעצר בפועל (בש"פ 6505/07 בראנס נ' מדינת ישראל).

בית המשפט העליון אף הביע דעתו, כי העובדה שהעבירה נעברה בסמים "קלים" אינה מפחיתה מחומרתה:

"דווקא לשימוש בסמים שלהם מייחס העורר את התואר 'קלים', נודעה חומרה מיוחדת, מששימוש זה הולך ומתרחב כחלק מהרגלי הבילוי, גם על ידי מי שאינו משתמש בסמים דרך קבע, ובהם גם בני-נוער (ראו גם ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי, תק-על 2004(4) 2831, 2842). תופעה נפסדת זו יש להוקיע, ודווקא בה חשוב להילחם בכלים העומדים לרשות בית המשפט" (בש"פ 994/07 איסטחרוב נ' מדינת ישראל).

לפיכך, שחרור לחלופת מעצר יכול להיעשות אך ורק כאשר מדובר בחלופה הדוקה במיוחד, כשבית המשפט משתכנע כי יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם.

עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה בבש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל, כדלהלן: